אני לא מומחה לפוליטיקה של ארצות הברית. אני לא מבין איך שיטת
האלקטורטים עובדת. אני לא יודע אילו מדינות כבר 'בכיס' של מפלגה זו או אחרת, ואילו
מדינות הן בגדרת 'קולות צפים'. אל אף ולמרות כל זאת אני הולך לתת תחזית – טראמפ ייבחר
לקדנציה שנייה.
אני לא יודע לנתח את התהליכים שמשפיעים על המצביעים האמריקנים. אני לא
בטוח אפילו שאני יודע לזהות את כל התהליכים. אבל אם יש משהו שאני כן יודע לעשות,
זה אקסטרפולציה. כלומר, לזהות מגמה ולהעריך לאן המגמה מכוונת. ספציפית, אני רוצה לבחון
את מספר הקדנציות של כל אחד מהנשיאים בחמישים השנים האחרונות, ותחת איזו מפלגה הם
התמודדו (נקודה למחשבה – אצלנו מועמד רץ בראשות מפלגה, שם המפלגה מריצה מועמד).
הנתונים:
אובמה (ד) – 2 קדנציות
בוש (הבן) (ר) – 2 קדנציות
קלינטון (ד) – 2 קדנציות
בוש (האב) (ר) – קדנציה אחת
ריגן (ר) – 2 קדנציות
קרטר (ד) – קדנציה אחת
פורד (ר) – סיים את
הקדנציה השניה של ניקסון
ניקסון (ר) – 2 קדנציות
(התפתר אחרי שנבחר פעם שניה)
ג'ונסון (ד) – סיים את
הקדנציה של קנדי המנוח, ואז נבחר שוב
(מקורות: ויקיפדיה)
הפעם האחרונה שנשיא לא נבחר לקדנציה שניה היתה מערכת הבחירות של 1992,
לפני 26 שנה.
השאלה המתבקשת היא האם המגמה המדוברת עומדת בפני עצמה, או שהיא רק
תנודתיות בתוך מגמה גדולה יותר. אובכן, מהתבוננות ברשימת הנשיאים אפשר לראות
שהמפלגות הגדולות מחליפות ביניהן את השילטון כל עשור לערך. למעשה, הפעם האחרונה
שהיה רצף של שלושה נשיאים מאותה מפלגה היה לפני מאה שנה לערך (הרדינג, קוליג,
הובר), וגם זאת רק מפני שהרדינג נפטר אחרי שנתיים בתפקיד, והרצף נמשך רק 12 שנה.
אם הייתי אדם שמאמין בתיאוריות קונספירציה הייתי אומר שזו קונספירציה.
על פניו, מפלגה שנבחרה לשילטון יכולה לנצל את הכוח הפוליטי שהשיגה כדי להגביר עוד
יותר את היתרון היחסי שלה על המפלגות האחרות (דוגמה ישראלית – מפלגות מקבלות תקציב
פרסום לבחירות מהקופה הציבורית לפי מספר חברי הכנסת שיש לה. בבירור יתרון של מי
שבשילטון על המתחרים). על כל פנים, הפעם האחרונה שמפלגה החזיקה בשלטון במשך קדנציה
אחת בלבד במאה השנים האחרונות היתה בסוף שנות השבעים (קרטר - דמוקרטים).
אני לא יודע נתח ולהסביר את התופעות האלה, אבל אני כן מניח שהן לא
מקריות. כלומר, אני מניח שיש הסבר לתופעות, ואני פשוט לא יודע אותו. לכן, אם אני
לא יודע לזהות, לאפיין ולנתח את התהליכים הרלוונטיים, הברירה הטובה ביותר היא לעשות
ניתוח מאקרו. אני עושה 'zoom out' עד שאני מזהה מגמה, ובודק
לאן היא מצביעה.
במקרה הזה די ברור שהמגמה מצביעה לכיוון קדנציה שנייה של טראמפ. אני
מצפה למערכת הבחירות בכליון עיניים. התקשורת בארצות הברית עושה את מירב המאמצים
להציג את טראמפ באור השלילי ביותר שהיא יכלה בשנתיים האחרונות. כל מה שאני יודע על
הנשיא צבוע באינטרסים פוליטיים וכלכליים ברמה כזו שאני אפילו לא מתייחס אליו אישית
בדיון הזה.
אחרי שאמרתי את כל זה, אני רוצה להשאיר לעצמי פתח מילוט. יש תהליך
עומק אחד שאני חושב שאני מבין מספיק כדי להתייחס להשפעה שלו על הבחירות ב-2020.
הרושם שקבלתי הוא שהיתרון הגדול ביותר של טראמפ על קלינטון במערכת הבחירות האחרונה
הוא המרחק של המועמד מהנורמה. קלינטון היתה שמרנית מאוד – היא אמרה את מה שיועצי
התקשורת אמרו לה להגיד, וההטיחה את מה שיועצי התקשורת אמרו לה להבטיח.
זה לא מה שהציבור האמריקני רצה (ועודנו רוצה). חלקים גדולים מהציבור האמריקני
רוצה שינוי משמעותי. ההבטחות של קלינטון היו שמרניות, ולא מספקות. מנגד, טראמפ
הבטיח הרים וגבעות. הוא הבטיח מה שאנשים רצו לשמוע, גם אם מדובר ברעיונות טפשיים
להחריד (החומה על גבול מקסיקו) או שקריים בבירור ("לייבש את הביצה").
העיקר הוא שהוא הציע תקווה לשינוי אמיתי (הפה המלוכלך שלו היה בעצמו שינוי מהותי מהנורמה).
אם כך, ייתכן שמועמד דמוקרטי שיציע שינויים באמת מרחיקי לכת אכן יוכל
להתחרות בטראמפ. נקח כדוגמה את ברני סנדרס, שכמעט ונבחר לייצג את המפלגה בבחירות
של 2016. סנדרס הציע מצע סוציאלי, שלא לומר סוציאליסטי, אפילו ולמרות שאלה מילים
עם משקל שלילי בארה"ב. אני חושב שאם סנדרס יתמודד בבחירות ברצות הברית, יש לו
סיכוי אמיתי לנצח. כל עוד, כמובן, שהוא לא יהסס בפני לחצים ויציג מדיניות שונה ודרמטית.
הדרמה חשובה, כי זה בכל זאת ארצות הברית וצריך לתת 'שואו' לקהל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה