סיפור מהתעשייה #1 - HEX Entertainment

אחת הסיבות לשם של הבלוג הוא פוסטים כמו זה. אני רוצה לדבר על מקרה ספציפי, על איך אני רואה אותו ומה אפשר ללמוד ממנו. הבעיה היחידה היא שיש הרבה פרטים קטנים שאולי לא מעניינים מי שלא בתחום, אבל כן הכרחיים להבנת הדיון. בכל מקרה, אם יש שאלות או צורך בהבהרות אנא כיתבו זאת בתגובות ואני אערוך את הפוסט או אפרסם המשך.

למחזור החיים של היצור שנקרא "חברה" יש שני חלקים – צמיחה וגסיסה. לעיתים רחוקות חברות מצליחות לבצע מטאמורפוזיס ולהמציא את עצמן מחדש, אבל מדובר במקרים נדירים. היום, אני רוצה לדון בחברה שנכנסה לשלב הגסיסה שלה לפני מספר חודשים, ועל האפשרויות שלה להמנע מסגירה.

הענף בו החברה עוסקת הוא משחקי המחשב. ספציפית, משחקי קלפים דיגיטאליים. אני לא רוצה להכנס לפרטים, כמו שלא הייתי נכנס לפרטים אם הדיון היה על חברה בשוק הפיננסים. החלק החשוב הוא שהנישה של משחקי קלפים דיגיטאליים מגלגלת כמיליארד וחצי דולר בשנה (מקור), שזה אולי לא הרבה לשוק בינלאומי, אבל אנחנו מדברים פה על ארבעה או חמישה מוצרים בלבד בשוק שקיים פחות מחמש שנים.

החברה שלנו היא HEX Entertainment, שיושבת במדינת קליפורניה בארה"ב. מוצר הדגל של החברה, הוא משחק הקלפים הדיגיטלי "HEX: Shards of Fate" (להלן "HEX"). החברה מימנה את פיתוח המשחק בעזרת פלאטפורמת מימון ההמונים קיקסטארטר. הפיתוח החל ב-2013, לאחר שהקהל שהקמפיין הצליח לגייס 2.3 מיליון דולר. המשחק יצא לקהל בתחילת 2016.

המודל העסקי שלHEX  (כמוצר וכחברה) שונה ממשחקי מחשב רגילים. הרעיון המרכזי הוא שהמשחק הוא פלאטפורמת שיווק לקלפים דיגיטליים. כל שלושה או ארבעה חודשים החברה משיקה סט חדש של כ-100 קלפים. השחקן לא 'צריך' לקנות את הקלפים החדשים כדי לשחק, אבל ההנחה היא שהוא ירצה לקנות אותם אחרי שהוא יראה שחקנים אחרים משתמשים בהם. כלומר, החברה מספקת שירות חינמי (גישה לפלטפורמת המשחק), ומוכרת את הציוד הנלווה (שיש לה מונופול עליו).

עכשיו כשסיימנו את ההקדמה, נגיע ללב העניין: אי שם בחודש יוני השנה (2018), כשהקהל מצפה לחדשות לגבי סט הקלפים החדש שאמור לצאת, הם קיבלו הודעה מעט שונה. קורי ג'ונס, מנכ"ל החברה הודיע על דחיית הסט החדש בכחודשיים בעקבות בעיות של תזרים מזומנים (ע"ע נספח). כשקראתי את ההודעה בזמנו ידעתי שימיו של המשחק ספורים, ועובדה היא שחצי שנה עברה מאז ללא מילה נוספת לגבי סט הקלפים הבא (או כל פרט מידע לגבי המתחולל מאחורי הקלעים).

הנה החלק שהכי מפריע לי. מסיבות כאלה ואחרות סט הקלפים האחרון שהחברה שיווקה מכר פחות מהציפיות, ולכן החברה נכנסה לקשיים כלכליים. עד כאן הכל סביר. הבעיה היתה עם התגובה של החברה. אם ההכנסות מהמוצר האחרון קטנות מדי, הדבר האחרון שהייתי צופה זה דחייה של יציאת המוצר הבא. על פניו, הייתי אומר שצריך להוציא את המוצר החדש כמה שיותר מהר. רוב ההוצאות של החברה הן על משכורות (במיוחד בהתחשב שאין להם הוצאות שיווק, כי אין מוצר לשווק), ולכן כל חודש שעובר בלי מוצר חדש זה הוצאה נטו.

החברה שנקראת HEX מתחילה לטבוע, והנוסעים (שחקנים) מתחילים לנטוש. בנוסף, אם המצב לא היה מר דיו, מתחרה חדש נכנס לשוק, והוא נכנס עם גב כלכלי של תאגיד מצליח ומוניטין של ברנד חזק. המתחרה החדש, Magic: The Gathering Arena (להלן Magic), נכנס לבטא פתוח בתחילת אוקטובר, והוא מתחרה באופן ישיר עם HEX על זמנם וכיסם של השחקנים (המשחקים דומים מספיק שוויכוח על זכויות יוצרים הגיע לבית משפט ב-2014. הדיון הסתיים בהסדר שפרטיו לא פורסמו).

המצב של החברה בעייתי. הם קצרים בכסף, התחרות גוברת והלקוחות בורחים. על פניו, נשמע שכבר אפשר להתחיל לכתוב הספד. אם זאת, יש אסטרטגיה אחת שכן הייתי מציע לחברה לשקול.

העובדה היא שהמודל הנוכחי של החברה לא תחרותי. כל סיכוי של החברה לשרוד דורש כתנאי מקדים שינוי מהותי בדרך שבא הם עושים עסקים. כלומר, החברה צריכה לעשות מטאמורפוזה. אולי לא ברמה של חברת נוקיה הפינית שהתחילה בלטחון עץ לנסורת וכיום מייצרת טכנולוגיות תקשורת, אבל עדיין נדרש שינוי בחשיבה.

HEX צריכים להשתנות מספיק כדי למצב את עצמם בנישה שונה מהותית מ-Magic, ולטענתי יש להם אפשרות כזו. הלב של שני המשחקים הוא התמודדות של שני שחקנים אחד-על-אחד (PvP), וחוקי המשחק דומים מספיק כדי שרק מומחה יוכל להבדיל ביניהם. עם זאת, לHEX יש מוד נוסף למשחק, שהוא משחק כנגד המחשב (PvE). המוד הנוסף הזה הוא שביב מההבטחות שהחברה נתנה בזמנו בקמפיין מימון ההמונים של המשחק. ההשערה שלי היא שהחברה לא מצאה דרך לעשות כסף מלתת לאנשים לשחק נגד המחשב (מערכת שדורשת השקעה של יותר עבודה מלתת לאנשים לשחק אחד נגד השני), ולכן פשוט הזניחה את הנושא.

אם כן, ההצעה שלי היא שHEX  יחזרו לכיוון שהם זנחו. זאת נישה ריקה, וגם הצלחה בינונית עדיפה על כישלון. עכשיו ברור שיש מחיר לכזה שינוי. מחיר בשעות עבודה של אנשי תכנה, אנשי תכנון ואנשי עיצוב. והחברה בקשיים כלכליים הרי.

דעתי היא שהחברה צריכה פשוט ללכת לבנק ולקחת הלוואה. וכן, אני חושב שזה פשוט. הבנקים מרוויחים כסף מלתת הלוואות פחות בטוחות מזו. לחברה כבר יש מוצר, ויש תזרים מזומנים. הוא לא מרשים, אולי, אבל לכן היא באה לבנק לבקש מינוף. עם המזומנים ביד, החברה יכולה להקפיא את הפלאטפורמה הקיימת (שאני מניח שמכסה את העלות של עצמה), ולעבוד במלוא המרץ על פלאטפורמה משודרגת. את הפלטפורמה החדשה הם יכולים לשווק כתחליף לישנה, או כמוצר חדש לגמרי. על כל פנים, המהלך ייתן להם למנף את העבודה שהם כבר השקיעו כדי לייצר מוצר חדש, שבתקווה יהיה תחרותי יותר.

המחיר לכשלון הוא אפס. המקרה הכי גרוע, שגם המוצר החדש נכשל, לא שונה מהמצב הנוכחי. בינתיים יעברו שנים בהן החברה תצמח שוב. יהיה כסף לשלם משכורות (ואם אני ממש ציני, בונוסים להנהלה), והעובדים יוכלו להמשיך להגשים את החלום שלהם ליצור את משחק הקלפים הדיגיטלי שהם תמיד רצו.

נספח – ההודעה לציבור של מנכ"ל החברה

מקור: https://www.hextcg.com/friday-update-a-few-words/    (בתחתית העמוד)

Hello everyone, sorry for the lack of information lately. Please know that a lack of news isn’t about things not happening, it’s usually about WHEN we can talk about what’s happening. As you know, HEX is now independently published. As a very small publisher, we must deal with the realities of living from the revenue HEX generates.

As you may have noticed over the last several months, revenue from Set 9 is sadly down, and this has put some constraints on our progress. We are currently working on plans to expand what HEX Entertainment does in an effort to build us up into a slightly larger developer / publisher, but we cannot go into the specifics as this is currently in process. However, we wanted you to be aware we are actively working on growing the company and, with it, the game.

Until these plans are finalized, we must be very careful with the resources we have available. We continue to have our team in place and working on the game, BUT we must delay Set 10 until we are in a place to kick off the art acquisition (the Set is designed, but we didn’t feel comfortable ordering art given our current cash flow). My hope is we will delay it by no more than 2 months, but we will need to realign the schedule for Sets in general based on this, and may want to fine tune that date.

I am aware this is not the news you want, and believe me it’s not the news I want to deliver. We remain committed to HEX and I hope to have great solutions in place soon.

Finally, if you are a cash prize winner, we have another batch of tournament payments going out Monday. We hope to have all the outstanding prizes paid by the end of July.

Cory Jones
HEX ENTERTAINMENT
President / CEO

הקדנציה השנייה של טראמפ

אני לא מומחה לפוליטיקה של ארצות הברית. אני לא מבין איך שיטת האלקטורטים עובדת. אני לא יודע אילו מדינות כבר 'בכיס' של מפלגה זו או אחרת, ואילו מדינות הן בגדרת 'קולות צפים'. אל אף ולמרות כל זאת אני הולך לתת תחזית – טראמפ ייבחר לקדנציה שנייה.

אני לא יודע לנתח את התהליכים שמשפיעים על המצביעים האמריקנים. אני לא בטוח אפילו שאני יודע לזהות את כל התהליכים. אבל אם יש משהו שאני כן יודע לעשות, זה אקסטרפולציה. כלומר, לזהות מגמה ולהעריך לאן המגמה מכוונת. ספציפית, אני רוצה לבחון את מספר הקדנציות של כל אחד מהנשיאים בחמישים השנים האחרונות, ותחת איזו מפלגה הם התמודדו (נקודה למחשבה – אצלנו מועמד רץ בראשות מפלגה, שם המפלגה מריצה מועמד).

הנתונים:

אובמה (ד)      –    2 קדנציות

בוש (הבן) (ר)  –    2 קדנציות

קלינטון (ד)      –    2 קדנציות

בוש (האב) (ר) –    קדנציה אחת

ריגן (ר)           –    2 קדנציות

קרטר (ד)        –    קדנציה אחת

פורד (ר)         –    סיים את הקדנציה השניה של ניקסון

ניקסון (ר)        –    2 קדנציות (התפתר אחרי שנבחר פעם שניה)

ג'ונסון (ד)        –    סיים את הקדנציה של קנדי המנוח, ואז נבחר שוב

(מקורות: ויקיפדיה)

הפעם האחרונה שנשיא לא נבחר לקדנציה שניה היתה מערכת הבחירות של 1992, לפני 26 שנה.

השאלה המתבקשת היא האם המגמה המדוברת עומדת בפני עצמה, או שהיא רק תנודתיות בתוך מגמה גדולה יותר. אובכן, מהתבוננות ברשימת הנשיאים אפשר לראות שהמפלגות הגדולות מחליפות ביניהן את השילטון כל עשור לערך. למעשה, הפעם האחרונה שהיה רצף של שלושה נשיאים מאותה מפלגה היה לפני מאה שנה לערך (הרדינג, קוליג, הובר), וגם זאת רק מפני שהרדינג נפטר אחרי שנתיים בתפקיד, והרצף נמשך רק 12 שנה.

אם הייתי אדם שמאמין בתיאוריות קונספירציה הייתי אומר שזו קונספירציה. על פניו, מפלגה שנבחרה לשילטון יכולה לנצל את הכוח הפוליטי שהשיגה כדי להגביר עוד יותר את היתרון היחסי שלה על המפלגות האחרות (דוגמה ישראלית – מפלגות מקבלות תקציב פרסום לבחירות מהקופה הציבורית לפי מספר חברי הכנסת שיש לה. בבירור יתרון של מי שבשילטון על המתחרים). על כל פנים, הפעם האחרונה שמפלגה החזיקה בשלטון במשך קדנציה אחת בלבד במאה השנים האחרונות היתה בסוף שנות השבעים (קרטר - דמוקרטים).

אני לא יודע נתח ולהסביר את התופעות האלה, אבל אני כן מניח שהן לא מקריות. כלומר, אני מניח שיש הסבר לתופעות, ואני פשוט לא יודע אותו. לכן, אם אני לא יודע לזהות, לאפיין ולנתח את התהליכים הרלוונטיים, הברירה הטובה ביותר היא לעשות ניתוח מאקרו. אני עושה 'zoom out' עד שאני מזהה מגמה, ובודק לאן היא מצביעה.

במקרה הזה די ברור שהמגמה מצביעה לכיוון קדנציה שנייה של טראמפ. אני מצפה למערכת הבחירות בכליון עיניים. התקשורת בארצות הברית עושה את מירב המאמצים להציג את טראמפ באור השלילי ביותר שהיא יכלה בשנתיים האחרונות. כל מה שאני יודע על הנשיא צבוע באינטרסים פוליטיים וכלכליים ברמה כזו שאני אפילו לא מתייחס אליו אישית בדיון הזה.

אחרי שאמרתי את כל זה, אני רוצה להשאיר לעצמי פתח מילוט. יש תהליך עומק אחד שאני חושב שאני מבין מספיק כדי להתייחס להשפעה שלו על הבחירות ב-2020. הרושם שקבלתי הוא שהיתרון הגדול ביותר של טראמפ על קלינטון במערכת הבחירות האחרונה הוא המרחק של המועמד מהנורמה. קלינטון היתה שמרנית מאוד – היא אמרה את מה שיועצי התקשורת אמרו לה להגיד, וההטיחה את מה שיועצי התקשורת אמרו לה להבטיח.

זה לא מה שהציבור האמריקני רצה (ועודנו רוצה). חלקים גדולים מהציבור האמריקני רוצה שינוי משמעותי. ההבטחות של קלינטון היו שמרניות, ולא מספקות. מנגד, טראמפ הבטיח הרים וגבעות. הוא הבטיח מה שאנשים רצו לשמוע, גם אם מדובר ברעיונות טפשיים להחריד (החומה על גבול מקסיקו) או שקריים בבירור ("לייבש את הביצה"). העיקר הוא שהוא הציע תקווה לשינוי אמיתי (הפה המלוכלך שלו היה בעצמו שינוי מהותי מהנורמה).

אם כך, ייתכן שמועמד דמוקרטי שיציע שינויים באמת מרחיקי לכת אכן יוכל להתחרות בטראמפ. נקח כדוגמה את ברני סנדרס, שכמעט ונבחר לייצג את המפלגה בבחירות של 2016. סנדרס הציע מצע סוציאלי, שלא לומר סוציאליסטי, אפילו ולמרות שאלה מילים עם משקל שלילי בארה"ב. אני חושב שאם סנדרס יתמודד בבחירות ברצות הברית, יש לו סיכוי אמיתי לנצח. כל עוד, כמובן, שהוא לא יהסס בפני לחצים ויציג מדיניות שונה ודרמטית. הדרמה חשובה, כי זה בכל זאת ארצות הברית וצריך לתת 'שואו' לקהל.

כלי עזר בגיוס עובדים

בתעשיות עתירות ידע, הנכס העיקרי של האירגון הוא האנשים שעובדים בו. מתכנת טוב מייצר יותר ערך משלושה בינוניים או מעשרה גרועים. חולשה בתכנון הנדסי יכולה לעלות לחברה מליונים, ואיש שיווק טוב יהפוך מוצר ממוצע ללהיט. מכאן, ברור שהארגון ישקיע משאבים רבים בנסיון למצוא את האנשים הטובים ביותר.

הבעיה כאן היא שאנחנו לא באמת יודעים איך למצוא את האנשים האלה, או אפילו איך להגדיר מה זה "האיש הטוב ביותר לתפקיד". יש דיון שלם על דרך יצירת הקשר בין הארגון למועמד פוטנטציאלי, אבל היום אני רוצה לדבר על השלה הבא – תהליך המיון עצמו.

המסלול הסטנדרטי למיון עובדים בתעשיות עתירות ידע מורכב בעיקר מראיונות. יש ראיון עם מישהו חשוב ממחלקת כוח אדם, יש ראיון עם מישהו חשוב מהמחלקה המגייסת ובד"כ גם יש ראיון עם מישהו חשוב מההנהלה. הראיונות האלה עולים לארגון בזמן של אנשי מפתח, ולכן כל דרך לחסוך בהם שווה הרבה. בנוסף, יש גם הסגות לגבי הערך המוסף המתקבל מהראיונות (עוד על כך בהמשך).

הבעיה הבסיסית היא שאין לראיונות תחליף. הארגון מרגיש שהוא חייב למצוא את העובד המושלם, ולכן הוא משקיע את מירב המאמצים שלו בנושא. אם, כפי שאמרנו, המשאב העקרי שלו הוא עובדים טובים, אז סביר למנות את העובדים האלה למשימת הגיוס. הבעיה כאן היא שעובד טוב אינו בהכרח מראיין טוב, ונדגיש שמשמעות הביטוי 'מראיין טוב' היא אדם שיידע לחזות את מידת ההצלחה של מועמד בתפקיד מסוים בארגון.

מקובל לחשוב שראיון הוא כלי טוב לשפוט אנשים. רובנו חושבים שאנו מסוגלים לשפוט אנשים על סמך ראיון.

אך לא כך הוא.

מסתבר שמה שאנו עושים במהלך הראיון הוא לבסס סטיגמות, ולכן רושם ראשוני חשוב כל כך. מה המועמד לובש, מה צבע העור שלו, איזה מבטא יש לו. התשובה לשאלות האלה לא אמורה להשפיע על יכולתו של המועמד למלא את תפקידו, אך הן משפיעות על החלטת המראיין. הסטיגמה הגדולה ביותר, ללא צל של ספק, היא המיגדר של המועמד. בפועל, אם ניקח נשים כנקודה לייחוס, גברים נהנים מסטיגמה חיובית וכל מי שלא עונה בדיוק להגדרה הדיכוטומית של 'גבר/אישה' סובל/ת מסטיגמה שלילית מאוד.

סטיגמה לכשעצמה אינא בהכרח שלילית. סטיגמה היא תכונה שאנו מייחסים לאוכלוסיה, ולכן אנו מניחים שהיא קיימת גם אצל אינדיבידואל מהאוכלוסיה. יש כאן שתי בעיות. הבעיה הלוגית היא ששייכות של אינדיבידואל לאוכלוסיה לא גוררת שלאינדיבידואל אכן יש את התכונה המדוברת, אלא רק מגדילה סיכוי. הבעיה השניה היא שלא באמת בדקנו האם התכונה אכן נפוצה בקרה האוכלוסיה המדוברת, או שמדובר בארטיפקט היסטורי.

ההטיות בשיקול הדעת הנובעות מסטיגמות אינן קלות לשינוי. מראיין לא מקצועי כנראה שאפילו לא יהיה מודע להטיות שהוא עושה. עובדה היא שמראה טוב פותח דלתות, גם בתעשיות בהם המראה אינו המוצר.

בשורה התחתונה מתקבל שראיונות, בפני עצמם, הם כלי מיון בינוני מאוד. יש כלים שעוזרים למראיין להקטין את ההשפעה של הסטיגמות, ולהתרכז יותר בחלק החשוב של הראיון. הכלי הנפוץ ביותר הוא 'ראיון מובנה'.

הרעיון הוא ליצור סטנדרטיזציה בראיונות. המראיין שואל את כל המועמדים את אותן השאלות, באותו הסדר, ומנסה שלא לשאול שאלות אחרות. אלמנט זה חשוב, כי מתברר שאם למראיין יש סטיגמה שלילית כלפי מועמד הוא ישאל שאלות בצורה שתעזור לו למצוא סיבות לא לקבל את המועמד. 

כלי נוסף (שנפוץ בעיקר בתעשיות התכנה) הוא המבחן המעשי.  במהלך הראיון, המועמד מתבקש לבצע משימה שרלוונטית לתפקיד אותו הוא אמור למלא. ראיון מקצועי עם איש תכנה, לדוגמה, יכול לכלול בקשה מהמועמד ליישם פונקציה בשפה בה הוא צפוי לתכנת בחברה. מועמד שעבודתו תהיה בעיקר ניהול מסד נתונים יכול להתבקש לענות על שאלות מתוך כזה מסד.

אתגרים אלה לא יוכלו להגיד האם המועמד יתאים לתפקיד. כל מטלה שמועמד יכול למלא בחצי שעה תהיה פשוטה בהרבה מהמשימות שלו כעובד בחברה. עם זאת, מסתבר שיש ערך מיוני משמעותי גם למשימות פשוטות. שמעתי סיפורים על ראיונות למשרות תכנה, בהם היו מועמדים שפשוט לא ידעו לתכנת.

כלי שלישי, שלא נהוג בארץ (נתקלתי בדוגמה אחת בלבד), הוא משימת בית. המועמד, לאחר סינון ראשוני בלבד, מתבקש לבצע מטלה ולשלוח את התוצר לחברה. המשימה אמורה לדרוש מהמועמד לנצל את הקישורים הרלוונטים לעובד בתחום.

נאמר שאנו ממיינים למשרת מהנדס תעשיה וניהול. כדי למצוא את המועמד שהכי מתאים לארגון שלנו, אנו נבקש מהמועמדים למלא משימה. לדוגמה, נבקש מהם להציע פתרון לאתגר/הזדמנות שעומדים בפני החברה.

התוצר שהמועמד מגיש (ככל הנראה מסמך טקסט), צריך למלא שתי מטרות נפרדות – הוא צריך להציג תכנית טובה, והוא צריך לשכנע את הקורא (המעסיק הפוטנציאלי) שהתכנית טובה. החלק הראשון כולל יישום של ההשכלה (אקדמית ולא-אקדמית) של המועמד כמהנדס תעשייה, והחלק השני דורש מהמועמד יכולת התבטאות ותקשורת בין אישית.

לדעתי משימה כזו יכולה למיין בין מהנדסי תעשייה שיודעים רק את מה שהם למדו, ובין אלו שחושבים מחוץ לקופסה. כלי סינון זה יהיה גם יעיל במיוחד עבור משרות למהנדסים מתחילים, איפה שחסרים מעסיקים קודמים שמהם אפשר לבקש חוות דעת על המועמד.

כמובן שיש קשיים ביישום כלי כזה בתהליך המיון של החברה. אנו רוצים למיין את המועמדים, אבל לא לסנן יותר מדי מהם. בנוסף, אחד מעובדי החברה יצטרך לשבת ולתת חוות דעת עניינית על כל אחת מהמטלות שהתקבלו. חוות דעת זו מהירה יותר מראיון, אך עדיין דורשת זמן לא מבוטל. אין פתרונות קסם, מיון עובדים היא משימה חשובה ויקרה. התהליך לעולם לא יהיה זול, אבל אפשר לקוות שהוא יהיה יעיל.

הערה: שאלו אותי לגבי מכונים למיון עובדים. לצערי כל המידע המידע חסוי מכיוון שמדובר בסודות עסקיים, ואיני יכול להשיב לחיוב או לשלילה. עם זאת, יש מבחנים שהוכחו כחסרי ערך למיון עובדים (גראפולוגיה ומבחני ציור), ואמליץ לחשוד באיכות המיון של אירגון שמשתמש בכלים האלה. 

הערה נוספת: ערך הויקיפדיה בעברית למיון עובדים הפתיע אותי לטובה. קישור.